במיגון כולל לתושבי ישראל. הכסף יכול לשמש גם לפעילות אקטיבית אחרת של הצבא כנגד האיומים מסביב. על פי התפיסה הזאת - אפשר להוציא את הראש מהמקלטים ולעבור להתקפה. אבל השאלה הנותרת פתוחה: האם נכון לתקוף גם כאשר העורף לא מוכן ולעלול לספוג פגיעה קשה?
הרוחות החדשות המנשבות במשרד ראש הממשלה בירושלים, מגדירות יעד חדש: לא עוד מקלט לכל אדם בישראל. הגישה שהוצגה לאחרונה בידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה רענן דינור, גורסת שמלחמה היא גם עסק כלכלי. השקעה במיגון עלולה לפגוע ביכולות ביטחוניות אחרות. לדעתו של המנכ"ל, צריך להעריך מחדש אם באמת יש צורך שלכל אזרח יהיה מקלט לראשו.
לא בכדי עולה תפיסתו המהפכנית של דינור, דווקא בשבוע שבו מפרסם מבקר המדינה את הדו"ח שלו על טופול קושל בעורף במלחמת לבנון השנייה. כשלי העורף לימדו את אנשי אולמרט את היקף הבעיה ובעיקר על המשמעויות הכלכליות שלה. הם למדו, למשל, שחסרים עוד כחמישה מליארד שקלים כדי לסגור את פערי המקלוט. מנכ"ל משרד הביטחון פנחס בוכריס מעריך שחסרים כ-600 מיליון בקופתו, כדי לרענן את ערכות המגן מפני איום האב"כ.
כל הסכומים האלה עדיין אינם כוללים עשרות מליארדי שקלים שיידרשו לשדרוג המקלטים ללוחמה אטומית, ביולוגית וכימית - עם חלילה נידרש לכך. כלומר, כדי להעמיד היום מערך מיגון בסיסי לכלל אזרחי המדינה, נדרש תקציב של כעשירית מהתקציב השנתי של מערכת הביטחון.
כדי שנבין מול מה אנחנו עומדים - ראוי להזכיר את מפת האיומים הנוכחית: ישראל נערכת לאפשרות שהעורף יותקף על ידי שתי מדינות, איראן וסוריה, ומספר ארגוני טרור, החיזבאללה, החמאס, הג'יהאד האיסלאמי, כמו גם ארגוני-בת של אל-קעידה, שעל פי ידיעות מודיעיניות פרוסים בלבנון ואפילו ברצועת עזה.
לסוריה ולאיראן מערך טילי קרקע-קרקע רחב היקף, מטילי סקאד B, C, ו-D הסורים ועד לטילי השיהאב, וה-X55 האיראנים. לשתי מדינות אלה גם מערך אווירי, היכול לשאת פצצות שעלולות לאיים על העורף כאן. בראייה האסטרטגית של דמשק וטהראן - נועד מערך זה לפגוע בבטן הרכה של ישראל, האוכלוסייה האזרחית.
החיזבאללה הספיק מאז המלחמה האחרונה להתחמש במערך טילים לטווח קצר של עשרות קילומטרים ולטווח בינוני של מאות קילומטרים. הפלסטינים עושים מאמץ לחמש עצמם בעזה, במערך משגרי קרקע-קרקע, מרקטות הקסאם הפשוטות ועד לרקטות ה'גראד' המיושנות, שהטווח שלהן עומד על כ-21 ק"מ ומאיים על אשקלון, קרית-גת ונתיבות.
דינור אומר כי הוא מבקש לערוך דיון בסוגיית תפיסת המיגון לאזרחי ישראל. דרישה ראויה ללא ספק, וכל המקדים הרי זה משובח. ייתכן מאוד שנבחרי ישראל, קרי חברי הממשלה וחברי הכנסת - יחשבו באורח שונה ממנו. אולי בכל זאת מגיע מקלטים לאזרחי ישראל המבקשים לכלות בה את טיליהם.
סכומי העתק שלא יושקעו במיגון יוכלו לשמש למשל לרענון טייסת ה"אף-15 איי", הזרוע הארוכה של צה"ל, שיכולה להגיע במקרה הצורך לטהרן. הכסף הזה יכול לשמש גם למערכות הגנה אקטיביות, כמו למשל מערכת 'כיפת הברזל'. מדובר במערכת שעלותה נאמדת בכ-900 מיליוני שקלים ותאפשר יירוט טילים לטווח קצר כמו הקסאמים והגראדים.
הכסף יכול לשמש גם לפעילות אקטיבית אחרת של הצבא כנגד האיומים. על פי התפיסה הזאת - אפשר להוציא את הראש מהמקלטים ולעבור להתקפה. אבל השאלה הנותרת פתוחה: האם נכון לתקוף גם כאשר העורף לא מוכן ולעלול לספוג פגיעה קשה? מצד שני - עומדת הגישה שצריך קודם כל לעמוד
במחויבות של כל ממשלה לאזרחיה ולאפשר מקלט סביר לכל איש.