היעד של איראן: כיבוש איסלאמי של העולם

חיל האוויר האיראני: שיפור מתמיד

לפי שעה, יכולות האוויר של איראן אינן מהוות איום על אלו של ארה"ב או ישראל, אך היא מקדמת אותן בהתמדה

מלחמת איראן-עיראק, במקביל ללחץ האמריקני שהוטל על טהראן מאז פרשת החטופים בשגרירות האמריקנית, גרמו לכך שמאז 1987 חיל האוויר האיראני עמד מול מחסור חמור בחלפים, שהשפיע ישירות על יכולותיו המבצעיות של החיל. באותה שנה, רק 30 מתוך 190 מטוסי הפאנטום האיראניים היו זמינים לשימוש, ומתוך 77 מטוסי F-14 חיל האוויר עשה שימוש ב-10 בלבד.

יחסיה הגרועים של איראן עם המערב הפכו את סין, רוסיה, ברזיל וצפון-קוריאה לספקיות הגדולות של החיל. מאז 1986 רכשה איראן את הפיתוח הסיני למטוסי מיג 19, וטייסים איראניים אומנו בצפון קוריאה. הרכש האיראני גבר ערב מלחמת המפרץ, כאשר בשנת 1991 איראן רכשה 350 מהרוסים בעלות כוללת של 2 מיליארד דולרים. הרוסים סיפקו לטהראן מסוטי יירוט מסוג: מיג 27, מיג 29 ומטוסי תקיפה מסוג סוחוי 24 וסוחוי 27. ההחלטה העיראקית להעביר את מרבית מטוסיה לאיראן ערב מלחמת המפרץ הראשונה, שיפרה גם כן את יכולותיה האוויריות של טהראן. עם זאת, המטוסים העיראקיים שימשו מקור לחלפים ומרביתם לא הוכנסו לשירות מבצעי.

הזינוק הגדול

יכולותיה האוויריות של טהראן בתחילת המאה ה-21 נחשבו לבינוניות למדי. בעיות החלפים הקיימות, מספר המטוסים הנמוך יחסית על פני שטחה של המדינה והעובדה שמרבית המטוסים לא היוו אתגר עבור חילות אוויר מערביים קיבעו עוד יותר את תדמיתו כחיל חלש. אך נראה שמאז 2003 החלה טהראן להשקיע מאמץ בשיפור יכולותיו של חיל האוויר.

הביטוי הראשון לכך הייתה הזמנה איראנית, ביולי 2003, מהתאגיד האווירי הסיני למטוסי "סופר-7", שהוגדרו כמטוסים קלים המסוגלים לתפקד בכל מצבי מזג האוויר ומותאמים למשימות יירוט אווירי ותקיפת מטרות על הקרקע. עצם השימוש במטוס דואלי מעלה מייד את יכולותיו של כל חיל אווירי באשר הוא. אומנם נכון להיום לא ידוע אם הסינים סיפקו לטהראן מטוסים אלו, אך לנוכח הקשרים ביניהם סביר להניח כי עסקאות כאלו אכן התקיימו או תתקיימנה בעתיד.

מאז עלייתו של הנשיא אחמדינג'אד לשלטון וגישתו האקטיבית, שמה איראן דגש נרחב על חימושה הצבאי. עם עלייתו הועברו כספים רבים לארגון התעשיות האוויריות האיראניות, המאגד בתוכו את חמש החברות הבאות:

א. SAHA – חברה המתמחית בייצור מנועי סילון.

ב. HESA – חברה העוסקת לרוב בייצור מטוסי נוסעים ומקיימת שיתוף פעולה בתחומים אוויריים רבים עם אוקראינה. בנוסף החברה מתמחית בייצור חלפים למסוקים.

ג. PANHA – חברה לייצור מסוקים.

ד. תעשיית Ghods – חברה העוסקת בייצור מטוסים ללא טייס ומצנחים.

ה. תעשיית Shahid Basir – חברה העוסקת בייצור חלפים לחיל האוויר.

בשנים האחרונות חברות אלו נטלו חלק מרכזי בהתקדמות יכולותיה האוויריות של טהראן, ומאז 2006 הופיעו לכך הוכחות בשלושה פרויקטים מרכזיים:

א. מטוס ה"סאהגה" (Saegheh) – מטוס זה, המכונה "רעם", הוצג במסיבת עיתונאים בנוכחות הגנרל אתוללה סאלהי. אותו גנרל הודיע כי קומפלקס התעשיות האיראניות היה אחראי על כל שלבי הייצור של מטוס זה, הדומה למטוס ה-F-18. באותה מסיבת עיתונאים הודיע הגנרל סאלהי שאיראן מפתחת גם גרסה מתקדמת של מטוס זה, הקשה יותר לגילוי באמצעי מכ"מ.

ב. מטוס ה"אזרקאש" (Azarakhsh) – מטוס זה, המכונה "ברק", עתיד להיות מוצג בקרוב במסיבת עיתונאים רשמית. תכנונו החל כבר לפני עשור, אך עיקר ההתקדמות נעשתה בשנים האחרונות. מומחים מערכים שמטוס זה מבוסס על מטוס ה-F-5 האמריקני, אך הוא מעט יותר גדול ממנו ומצויד במערכת גילוי משופרת. במסיבת עיתונאים שהתקיימה לפני מספר ימים הודיע שר ההגנה האיראני, בריגדיר גנרל מחמד מוסטפא נג'אר, כי איראן עתידה לייצר 30 מטוסים כאלה בשלוש השנים הקרובות.

ג. ייצור מסוקים – בסוף החודש שעבר הצהיר שר ההגנה האיראני כי משרד ההגנה מעורב בייצורם של שישה סוגי מסוקים חדשים, המיוצרים כולם על-ידי מומחים איראניים. כמו כן הוסיף שאיראן תייצר סוג נוסף, שביעי במספר, בעתיד הקרוב.

המשמעויות

הייצור העצמאי האיראני מראה בראש ובראשונה התקדמות טכנולוגית של ממש בתחום האווירי. אם להשוות לעובדה שישראל ייצרה רק שלושה מטוסים פעילים מדגם ה"לביא", הרי שבמקרה זה עסקינן בפיתוח מאסיבי של ממש. עם זאת, יש לבחון את הפיתוחים האיראניים בהתאם לפרמטרים הבאים:

א. יכולות מבצעיות טקטיות – היות ומטוסים אלו מבוססים על מטוס ה-F-5, אפשר להניח ששני המטוסים מגיעים למרחק מקסימאלי של עד 1,500 מייל, כאשר טווח הלחימה האפקטיבי שלהם נע בין 200-650 מייל. בהתאם לנתוני ה-F-5, מטוסים אלו יכולים להגיע לגובה מקסימאלי של עד 52,000 רגל במהירות של עד 1.4 מאך. בהתאם לנתונים היבשים ישנו סיכוי נמוך שמטוסים אלו יגיעו לשטחי מדינת ישראל המרוחקת למעלה מ-700 מילין מאיראן. יתרה מכך, אם הטווח האפקטיבי לקרבות אוויר נע בסביבות ה-200 מייל, הרי שמדובר במטוסי יירוט שיופעלו כנגד מטרות עוינות שיופיעו בגבולות איראן.

ב. משימות מבצעיות אפשריות - לאור הנתונים האמורים אפשרי שמדובר במטוסי יירוט שמשימתם היא הגנת שמי המדינה כנגד מטרות אוויריות עוינות.

ג. זמינות חלפים - זהו ללא ספק הנעלם הגדול ביותר. מחד, חיל האוויר האיראני בפרט, והצבא האיראני בכלל, סובל ממחסור חמור בחלפים. יתרה מכך, ההחלטה האמריקנית לפרק את מטוסי ה-F-14, שהיו מרכיב מרכזי בכוח האווירי האיראני, ובכך למנוע מהאיראנים חלקי חילוף פוגעת ביכולות האוויריות של החייל. מאידך, העובדה שמטוסים אלו יוצרו על-ידי התעשיות האיראניות בלבד וללא סיוע חיצוני מצביעה על-כך שלמומחים האיראניים יש את הידע הדרוש ליצור חלפים בכמות שלא תפגע בכושרם המבצעי של המטוסים. מדובר בדילמה לא פשוטה כלל, ולאור היעדרותו של מידע זמין בנושא החלפים הרי שלא ניתן לקבל הערכות ודאיות בנושא.

אופן הטיפול

ההתקדמות המאסיבית של חיל האוויר האיראני מחייבת מענה בשני מצבים עיקריים: מצב שבו חיל האוויר מתפתח אך לא נעשה בו שימוש במתווה התקפי, או לחליפין, כאשר מטוסים אלו נכנסים לשימוש מבצעי בעת מתווה של תקיפה באיראן.

בסיטואציה הראשונה יש לנקוט בצעדים הבאים:

א. מודיעין – יש לאסוף מודיעין בכל הדרכים והאמצעים הקיימים בכדי לעמוד על היכולות הטקטיות של המטוסים החדשים, על היכולות וצעדים האופרטיביים של חיל האוויר האיראני ועל המקום בו נמצא חיל האוויר המתפתח של איראן בראיית העולם האסטרטגית של טהראן.

ב. אימונים טכניים – המודיעין הטקטי יספק לחיל האוויר הישראלי, וליחידות האוויריות של כוחות הברית, את הדרוש בכדי לעבד תוכניות אימונים ותמרונים אוויריים יעילים כנגד כלים אלו. כך אימונים אלו ישימו את הדגש על יכולותיהם של המטוסים החדשים, על נקודות החולשה שלהם ועל הדרכים בהם ניתן ליירט מטוסים אלו תוך מינימום סיכון אפשרי.

הסיטואציה השנייה היא המורכבת יותר, מכיוון שהיא משפיעה אחרת על הערכת הסיכון מצד ישראל ומצד כוחות אמריקנים במפרץ הפרסי. המטוסים החדשים מסוכנים בראש ובראשונה לכוחות האמריקנים. אומנם האמריקנים נהנים מעליונות מספרית וטכנולוגית, אך מבחינתם מטוסים אלו מהווים עבורם איום ישיר שיש להיערך לקראתו ובמהירות. לעומתם, במקרה של תקיפה ישראלית, האיום העיקרי הוא מערכות ההגנה-האווירית, שפרוסות סביב לאתרים החשודים בפיתוח התוכנית הצבאית.

יתרה מכך, בראיית האמריקנים מטוסים אלו מוספים רבות לעוצמתו הכללית של חיל האוויר המשלבת בין הכוח המוטס ובין ההגנה האווירית. לכך עשויות להיות השלכות משמעותיות הן למידת התמרון של הטייסות השונות במפרץ והן לסכנה שהללו יותקפו מהקרקע על-ידי אמצעי הגנה אווירית. יש לזכור כי בעת סיטואציה של תקיפה נגדו, חיל האוויר האיראני ירכז את מרבית כוחותיו באזור המפרץ מתוך ניסיון להגיע ליתרון טקטי. לעומת זאת, ריחוקה הפיזי של ישראל מאיראן, יחד עם פיזור מתקני הגרעין, מביא לכך שישראל יכולה לפעול בחזית רחבה יותר, שתקשה על האיראנים להגיע ליתרון טקטי בכל אזור קרבות פוטנציאלי.